נשירת שיניים פוגמת במראה שלנו ומשפיעה לרעה גם מבחינה פסיכולוגית. לכן חשוב לטפל בה בהקדם האפשרי כדי להחזיר את יכולת הלעיסה והדיבור למצבן הקודם, ולמנוע מראה עם רווח בין השיניים וחיוך "עקום". לכל אחד תכונות פיזיולוגיות משלו ולכן יש להתאים לו את השתל הנכון. בשנים האחרונות פותחו שיטות נוספות להשתלה ובהן זיגומטים – כינוי לשתל ארוך יחסית שמתאים לאנשים הסובלים ממחסור בעצם הלסת. המחסור נוצר כתוצאה ממספר גורמים שהובילו לשחיקת הלסת ולנסיגת העצם שבה. הניוון בלסת נוצר כתוצאה משימוש מצומצם בה ואופייני בעיקר לאוכלוסיה המבוגרת. שתלים זיגומטים נחשבים יקרים משמעותית משתלים רגילים, אפילו פי 4-5 ולכן יש לקחת זאת בחשבון ולקבל החלטה האם אתם מסוגלים לממן את הטיפול והאם ההוצאה תצדיק את התוצאות להן אתם מצפים.
הצורך בשתלים זיגומטים
שתלים זיגומטים מעניקים פתרון למחזור בעצם הלסת. המחסור גורם לכך שלא ניתן להשתמש בלסת כנקודת אחיזה לשתלים ולכן יש לפנות ללחי. שימוש בלחי כנקודת אחיזה דורש הסתמכות על שתלים ארוכים מאוד שיגיעו עד אליה. כאלה הם השתלים הזיגומטים שמקור שמם בזיגומה (עצם הלחי). השתלה זו אינה פעולה אלמנטרית שכל רופא יכול לבצע אלא פעולה מסובכת הדורשת התמחות, ולכן יש לוודא האם הרופא שלנו מסוגל לבצע אותה.
טיפול ביום אחד
עד לתחילת השימוש בשתלים היה מקובל למלא את החלל בין השיניים בעזרת תותבות, כדי למנוע מראה של שיניים חסרות הפוגם ברושם הוויזואלי. זה היה פתרון חלקי ולא מיד אפקטיבי, מאחר שהתותבת היתה משתחררת ממקומה פעמים רבות וגורמת לנזק ומבוכה. לעיסת מזון קשה היתה גורמת לסכנה זו של תותבת משתחררת. השימוש בשתלים, המהווים שיניים לכל דבר, פתר את הבעיה וייתר את השימוש בתותבות כמעט לחלוטין. אבל כאמור, יש אנשים שאינם כשירים לשימוש בשתלים רגילים ולכן שתלים זיגומטים יסייעו להם להחזיר את מצב הפה לקדמותו. החדרת השתלים הזיגומטים חוסכת פעילויות שיקום אחרות ונמשכת יום אחד בלבד, לרוב תוך הרדמה מקומית. בתום הטיפול נהנה המטופל משיניים קבועות.